בס״ד

גונסלו נותן למלך כסף תמורת הריגת היהודים

גונסלו נותן למלך כסף תמורת הריגת היהודים

התשיעי ויהי בימי המלך דון אלפונסו בן המלך דון שאנגו בן אלפונשו הגדול המולך על ארץ קאשטילייא ועיר טולידו וליאון וגאליסייא ושבילייא וקירדובא ומורסייא וגאון ואלגרבי ומוליגא עשר מלכיות בן שנה אלפונשו במלכו ולכן שרי הארץ בקשו למנות שני פרתמים הנקראים אינפאנטיש [הוא אינפאנטיס בל״א] האחד דון פידרו בן המלך דון שאנגו ודון גואן ומתו שניהם במלחמה ביום אחד והליכו לדון גואן בן האינפאנטי דון מנואל ובימים ההם איש היה בארץ איסיגא ושמו יוסף בן אפרים בנבנשתי הלוי ויעיר האל את רוחו ללכת בחצר המלך ולגבות המסים וכל עבודת המלך הוא יוסף בצדקו מתחלה ועד סוף נבון דבר ויודע לנגן וטוב תאר מאד וה׳ עמו והמלך כאשר ראהו איש אמונים ומצליח הפקידו בכל מלכותו איננו גדול במלכות קאשטילייא ממנו הוא משנה למלך וגדול ליהודים ויהיו ליוסף משרתים בני השרים אוכלים על שלחנו ויעש לו מרכבה וסוסים וחמשים איש רצים לפניו:

בימים ההם היה שם איש אחד שמו גונסלו מרטין איש גבור חיל עבד ליוסף ויקם לשטן לו וימרוד ביוסף כי מינהו פקיד בקצת מקומות מהמלכות וקנא ביוסף גבירו ויאמר המלוך ימלוך איש יהודי עלינו וחשב רעה לאבדו ואמר הלא האל הסתיר פניו מהם הם עזבוהו והוא עזב אותם ועתה אוכל להנקם מיוסף ומכלם:

והלך אל המלך ואמר לו אדונינו המלך אם תשמע עצתי אתן לך ממון עצום ללחום המלחמה ויאמר לו המלך ואיך יהיה הדבר הזה:

ויאמר גונסלו מכור לי עשרה יהודים ממלכותך ואני אשקול ככרי כסף שמונה להביא אל גנזי המלך:

אמר המלך ומי הם:

אמר גונסלו הראשון הוא יוסף פקידך אשר כלה אוצרותיך וכלה ממון העמים ושמואל בן יוקר הרופא אשר שמת ליועץ ושמונה אחרים עשירי מלכותך תמכרם לי הם ובניהם וטפם ויאמר המלך יהיה כדברך:

ויאמר גונסלו יכתב ויחתם בטבעת המלך ואני אשקול הכסף עובר לסוחר:

ויסר המלך את טבעתו ויתנה לגונסלו ויכתב ככל אשר צוה הצורר איך מכר המלך ליוסף ולשמואל הרופא ושמנה נסיכי אדם הם ובניהם וכל קרקעותיהם ונכסיהם לגונסלי מרטין:

ויתפשו את יוסף ואת שמואל ביום אחד וימת יוסף בתפישה ויודע למלך וחרה לו מאד ויצו המלך והוליכוהו בכבוד לעיר קורדובה ויעלו עמו רכב ופרשים ומחנה כבד ויפטור המלך את אשתו ובניו מכל תביעות ומכל חשבונות גביות אשר גבה:

ויקח הצורר את שמואל ואת שני אחיו ויאסרם להם ובניהם וימצא לשמואל כסף וזהב לרוב ומטמון גדול וישם כלי ברזל לרגליו ויענהו וימת מפני הענוי ויושם בארון בבית הכלא ולא נקבר עד מלאת לו שנה תמימה אין גדול כשמואל בדורו חכם גדול ויועץ למלך וחוזה הכוכבים ודברי שמואל כתובים לכל מלכי קאשטילייא:

אחר הדברים האלה גדל המלך לגונסלו וישם את כסאו על כל השרים וימנהו הגמון באלקנטרה [ובכל כומרות אלקנטרה חסר בדפא״ד] ויהי לו מרכבה וסוסים ויגבה לבו ויאמר לאבד את כל היהודים ואמר להכחיד היהודים הגדולים היושבים בשער המלך ואחר כך שארית היהודים כי ראה שאין לבקש על כולם כאחד שמא לא ירצה המלך והעליל עלילות על כל שרי צבאות ישראל דון שמואל בן יעש ורבי משה אבודיאל [בדפא״ד אבדריאל] העומדים בפרץ לפני אדוני הארץ ולקח אותם לביתו ואמר להם מבקש מכם המלך ממון רב לא תוכלון שאת ועשה עצמו כמפשר ביניהם והוא היה מבקש לעקרם ונתנם האל לחסד ונתפשרו עם המלך בממון וישב משה אל שער המלך הוא הסופר הגדול למלך והוא הולך וגדל במלכות קאשטילייא ויבן המלך כי גונסלו מרטין צורר היהודים כי פער פיו נגד כל זרע ישראל:

ויהי מימים וילחם מלך ישמעאל עם מלך קאשטילייא ויעברו הישמעאלים רבים כארבה ויעבור הים אבומליך בן המלך אבואל חתן מלך מרויכיש [בדפא״ד מלך חסן מרכוש] והצר מאד למלך קאשטילייא ויאמרו השרים למלך מה נוכל לעשות עם ההמון הרב הזה:

ויען גונסלו הצורר אני אייעץ למלך עצה לשיהיה לו ממון רב:

אמרו לו השרים מה עצתך:

אמר הצורר אם על המלך [ממלת עצה עד המלך נשמט בדפא״ד] טוב יצוה לקחת כל ממון היהודים שבכל ערי מלכותו ואני אתן מאשר ימצא להם ארבע מאות רבוא ועוד שישלח כל היהודים ממלכותו ואני אעשה שיתנו אנשי הארצות למלך ארבע מאות רבוא ממון תחת המסים והעבודות אשר היהודים נותנים למלך שנה בשנה ונשמעו הדברים למלך ושאל אל עצתו ואמרו הדברים האלה ישרים הם [בדפא״ד נוסף ואמר בסוף] ובמה יודע אפוא [שמות ל״ג, ט״ז] כי אני עבד נאמן למלך כי אם בעצה כזו ואם את האלהים אתה ירא כבר שכחם ושלחם מלפניו ולא יוסיף הביטם ואם הוא קצף עליהם איך אתה רוצה בהם וכמה ימים שאין לישראל מלך ולא שוטר ולא כהן ולא תורה עם מרי המה לא לעזר ולא להועיל אדונינו המלך יוצא למלחמה על אויבך והם אוכלים ושותים בבתיהם מה בצע כי תניחם במלוכתך השמד אותם כי למלך אין שוה להניחם לכן ישלח המלך ספרים לגרש היהודים אשר במלכותך ויצוה לכל מי שימצא יהודי בתוך ביתו שיהיו נכסיו למלך וגופו להריגה ויפקד המלך פקידים וישמרו כל השלל כסף וזהב להביא אל גנזי המלך:

וישמע המלך ויהי מחריש ומן הקרובים למלך גערו בגונסלו ויאמרו לא טובה העצה בפעם הזאת כי מנהג קאשטילייא ומלכיה לאהוב היהודים ולשמור אותם ומי ישמע לך בדבר הזה:

ויקר ה׳ לראש ההגמון דון גי״ל וישם דבר בפיו ויאמר השיב לצורר וכה תדבר ויאמר לגונסלו הליועץ המלך נתנוך יעצת בשת לביתך כי היהודים הלא הם אוצר למלך אוצר טוב ואתה מבקש לאבדם ושיעשה המלך מה שלא עשו אבותיו אין אתה שונא ליהודים כי אם למלך וישמע המלך ולא ענה דבר וישמעו השרים וכולם גערו בו ויאמרו לו לא משנאת היהודים כי אם משנאת המלך ולא מאהבתו:

וישמע האיש משה וירא וישלח ספרים להודיע לכל היהודים ונאספו בעריהם ויצומו ויבכו ויצעקו לאלהי אבותם ויאמרו אנא ה׳ אל נא נאבדה בעצת הצורר לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים לאיש יהודה ולפליטת ירושלם אשר בספרד וישמעו העמים ונסבו עלינו והכריתו את שמנו ומה תעשה לשמך הגדול למה תהיה כאיש נדהם ואתה בקרבנו עננו ה׳ עננו וידעו העמים כי ה׳ נלחם לישראל ותעל שועת עם בני ישראל וגאלם מיד צורר:

ושרי ישמעאל התפקדו ויהי בהם שולפי חרב כחול אשר על שפת הים ויפקד המלך שרי חיילים לשמור מעברות הים לבלתי תת מעבר לישמעאלים וישם המלך את גונסלו לראש ויקח גונסלו רכב ופרשים ויבא על מחנה ישמעאל בטח ויך בהם מכה גדולה והם נטושים על פני השדה ותהי בהם מהומת ה׳ רבה ויהיו כל הנופלים ממחנה ישמעאל ביום ההוא עשרת אלפים שולפי חרב ואיש מושך בקשת לתומו ויך את אבומליך שר צבא הישמעאלים בין הדבקים ובין השריון ויאמר המלך לנערו הוציאני מן המחנה כי נחליתי ויפול מעל המרכבה וימות:

ויצא גונסלו מרטין מן המלחמה שמח וטוב לב ויאמר בלבו עתה ישלים המלך רצוני ביהודים ונקמתי מאויבי והוא לא ידע כי ה׳ סר מעליו הוא יוצא ביד חזקה והנה ה׳ קנא לעמו והפך לב המלך עליו וישלח פרש לתפשו ויצא הפרש וימצאו בשדה בסוסיו וברכבו ויאמר לו הצורר השלום ויאמר אין שלום כי המלך צוה לי לתפשך ויברח ויבוא בעיר דלתים טובה מגדל גבוה וישלח לאמר אל המלך דברים קשים וישם לשונו במלך ומאת ה׳ היתה להכשילו לבלתי תת רפואה למכתו ויחר למלך מאד וימלא חמה עליו ויצו לתפוש לכל אחיו ויתנם במאסר ויקחו כל הממון אשר נמצא לו ולאחיו בכל מלכותו ויביאו אותם לאוצר המלך:

אחר זה צוה המלך לתפשו ויסגר במגדל גבוה וילחמו עליו וידבר למלך קשות ויורו המורים מן המגדל ויכו את פרש המלך נושא כליו ויפול לרגליו וימות ויקצוף המלך מאד ויצו ויציתו את המגדל באש ויתפשו הצורר וידבר המלך אתו משפטים ויצו המלך לשחטו וישחטוהו וישרפוהו:

וברוך אל הרחמים אשר נתן כזאת בלב המלך לנקום נקמת עמו ויושע ה׳ את עמו בחדש שנים עשר הוא חדש אדר ראשון [בדפא״ד חסר מלת ראשון] אז ישיר ישראל את השירה הזאת לה׳ אשירה לה׳ כי גאה גאה ועני עמו ראה ה׳ איש מלחמה הוא נלחם בנו ימינך ה׳ נאדרי וברוב גאונך הרסת קמיך והשבות לו גמולו בראשו וכל המושל עליו ימשול לאמור איך שבת נוגש שבר ה׳ מטה רשעים הורד שאול גאותם לתחתית גיהנם לנצח:

אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך דון אלפונשו זכר את גונסלו ואת אשר עשה ויאמרו נערי המלך משרתיו יביאו לפני המלך ספר דברי הימים ויהיו נקראים לפניו וימצא כתוב אשר העליל גונסלו על שמואל בן יוקר ועל אחיו ושטר מכירה:

ויאמר אחד מעבדי המלך אם על המלך טוב ימכרו אחי הצורר וכל אשר להם על אשר שלח ידו ביהודים ויעשו לו כמדתו ויצו המלך וימכרו בשטר המכירה מכל נכסי הצורר ומכל אשר לאחיו ליהודים היושבים בשער המלך ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהצורר ויתנה למשה ויצא האיש משה שמח וכל היהודים אשר במלכות קאשטילייא שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה׳ לישראל:




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.